immemoris נולדה מתוך חוויה אישית עם אפנטזיה — חוסר היכולת ליצור דימויים מנטליים. עבור מי שאינו יכול לראות בעיני רוחו פנים, מקום או רגע שחווה, אי אפשר פשוט לחזור אל הזיכרון ולחוות אותו מחדש. יש לשחזר אותו מתוך חלקים: מילה, תחושה, תמונה או משהו שמישהו אחר אמר.

החוויה הזו עיצבה את הדרך שבה immemoris פועלת. אפנטזיה המחישה לי עד כמה הזיכרון מורכב מחלקים, אבל למעשה כולנו משחזרים את הזיכרונות שלנו. עם אפנטזיה או בלעדיה, מה שאנחנו זוכרים הוא חלקי, לא שלם ומושפע מנקודת המבט שלנו. לרוב האנשים פשוט יש תחושה חיה יותר של חזרה אל העבר.

immemoris היא כלי לשחזור חוויות מתוך מה שנשאר — חלקי זיכרונות, תמונות, פרטים שצפים מאוחר יותר, וכשהחוויה הייתה משותפת לאחרים — גם מתוך הזיכרונות שלהם.

זו אינה רשת חברתית או אלבום תמונות, אלא סיפור חיים שמתגבש בהדרגה, זיכרון אחר זיכרון — נבנה מהזיכרונות שלכם בלבד או יחד עם האנשים שחלקו את החוויה.

לא לכל זיכרון נותרו אנשים שאפשר לפנות אליהם — הורה שנפטר, חברות שהסתיימה, אנשים שכבר אינם חלק מחייכם. גם הזיכרונות האלה יכולים להמשיך ולהתפתח: תמונה צצה, פרט חוזר, ואתם חוזרים ומוסיפים עוד חלק. בזיכרונות האלה, שיתוף הפעולה הוא עם עצמכם, לאורך זמן.

שגיא נבו

פטנט בהליכי רישום.